תלמיד-חבר שלי כתב לי על הקושי שלו עם כך שטקסי הלוויה של הנופלים הם כל כך דתיים. מה לנו כי נלין שמפקד חטיבה מעז לכתוב ללוחמיו שהם יוצאים לקרב כנגד אויב המנאץ שם אלוהים וכד' אם כולנו מקבלים כמובן מאליו שכך נראה טקס לוויה של נופל חילוני אתאיסט?
דבריו הזכירו לי מאמר קצר שפרסמתי לפני שנתיים במאקו לכבוד פרשת אחרי מות קדושים ולקראת יום הזכרון לחללי מערכות ישראל. אני תוהה אם הדברים שנכתבתו לגבי טקסי הזיכרון לא נכונים גם לגבי לוויות הנופלים בתוספת התאמה לפי צורכי ודרישות המשפחה. להלן המאמר -
דבריו הזכירו לי מאמר קצר שפרסמתי לפני שנתיים במאקו לכבוד פרשת אחרי מות קדושים ולקראת יום הזכרון לחללי מערכות ישראל. אני תוהה אם הדברים שנכתבתו לגבי טקסי הזיכרון לא נכונים גם לגבי לוויות הנופלים בתוספת התאמה לפי צורכי ודרישות המשפחה. להלן המאמר -
אחרי שענבל נהרגה הגעתי לראשונה לטקס ממלכתי בבית עלמין צבאי. על הבמה היו רק גברים ומחצית מתכני הטקס היו תפילות. לרגע לא הבנתי אם אני בטקס זיכרון לנופלים, או שנקלעתי בטעות לבית כנסת. אחרי הצפירה הושמעה תפילה לנשמות הנופלים, אחריה קדיש ולאחר מכן תפילת אל מלא רחמים. את כל התפילות נשאו כמובן גברים מזוקנים חובשי כיפות. חשתי ניכור וזרות. מדינת ישראל בחרה להתעלם מהחילוניות, הפלורליזם והפמיניזם שלנו ביום הקשה הזה ולכפות עלינו טקס זיכרון דתי אורתודוכסי.
בתפילת אל מלא רחמים נאמר: "לנשמות הקדושים שנלחמו בכל מערכות ישראל, במחתרת ובצבא ההגנה לישראל, ושנפלו במלחמתם ומסרו נפשם על קדושת השם, העם והארץ". פרשות השבוע קרויות "אחרי מות קדושים". אחרי מותם של אנשים למען עצמאותנו אנו מכבדים אותם בתואר "קדושים", אך מכאן ועד לטענה שהם מתו על קידוש השם, העם והארץ הדרך ארוכה. האג'נדה הפוליטית של הציונות הדתית מבית מדרשו של הרב קוק, אג'נדה המבקשת לדבר על שילוש קדוש של אלוהים, עם וארץ, הוכנסה בצורה מניפולטיבית אל תוך תפילה שאמורה לבטא קונצנזוס, ועוד הולבשה על כל הנופלים.
שש עשרה שנה עברו מאז מותה של ענבל, חברים ומכרים נוספים שלי נהרגו, ובכל שנה מכה בי החוויה הקשה מחדש. טקסי הזיכרון הממלכתיים לכאורה שלנו, גם זה של יום השואה, עוצבו על פי תפיסות עולם רבניות אורתודוכסיות. הרבנות הרפורמית והקונסרבטיבית ואנשי יהדות כתרבות מודרים מהטקס לחלוטין, התפילות תופסות נפח לא סביר מתוכו, פעמים רבות אין נשים על הבמה, ותכני התפילות מבטאים השקפת עולם צרה ולא מקובלת על רוב הציבור הישראלי. ההמלצות הרשמיות שפרסם משרד הבטחון לרשויות המקומיות הן לקיים טקס המכיל משמר כבוד, את שלוש התפילות, נאום של איש ציבור, הנחת זרים ושירת המנון. אין בהמלצות ולו טקסט ציוני-חילוני אחד. את המצב הזה עלינו לשנות.
חודשים ספורים לפני שענבל נהרגה, נפל בלבנון נער דתי, שכני מילדות, יאיר. ענבל נקברה לצידו. במלחמת לבנון השניה נהרג בן כיתתי רועי, אף הוא בחור דתי. כשאני מבקש לשנות את הטקסים אני חושב על המשפחות שלהם וחרד מפגיעה בהן. נדרשת עדינות והדרגתיות רבה בשינוי ואת הכל צריך להנחות הכלל הגדול המופיע בפרשת השבוע "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהוָה". אני מציע שלושה צעדים ראשונים- להוסיף בהמלצות משרד הבטחון לרשויות שלושה טקסטים ציוניים-חילוניים; להנחות רשויות שחובה לשלב נשים על בימת הטקס; להכניס שינוי קל בנוסח תפילת אל מלא רחמים כך שתבטא את רחשי הלב של קהל רחב יותר. צעדים אלה יכולים להוות צעד ראשון בשינוי משמעותי שיחבר אנשים כמותי לטקס מבלי לפגוע במשפחות שכולות דתיות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה